צעירים לנצח!
למדתי במהלך השנים כי החיים אף פעם אינם כפי שהם - הם תמיד כפי שאנחנו !
(כפי שאנחנו קולטים אותם בחושינו, כפי שאנו חווים אותם באופן ייחודי, כפי שאנו מעבדים אותם, ולבסוף - כפי שאנו מפרשים אותם ומגיבים אליהם).
אני מביא שני סיפורים ותיקים המזכירים לי זאת בכל פעם מחדש...
צעירים לנצח
נזכרתי עתה בסיפור הנהדר על האישה שראתה בביקורה הראשון אצל רופא השיניים את שמו המתנוסס על דלת המרפאה, ונזכרה בחתיך ההורס (בעל השם הזהה) עם הבלורית המשגעת, שלמד עימה בתיכון.
משנכנסה לרופא הקרח השמן, בעל הפנים האפורים והמקומטים הבינה שהוא זקן מידי להיות הבחור הזה.
בסוף הבדיקה שאלה אותו האם במקרה - למד בגימנסיה הרצלייה וכשהשיב בחיוב שאלה אותו מתי סיים. משהשיב לה, הכריזה בשמחה ענקית: "אם כן - למדת בכיתה שלי!"
התבונן בה רופא השיניים היטב, קימט את מצחו, התנצל על כך שאינו זוכר, ואח"כ שאל אותה בעדינות: "איזה מקצוע לימדת אותנו?"...
* * *
אשתו אינה שומעת!
וזה מזכיר לי את הסיפור על האיש המבוגר והמודאג שהלך לרופא להיוועץ בו בנוגע לירידה בשמיעה של אשתו.
שאל אותו הרופא "מאיזה מרחק - היא אינה שומעת?"
משלא ידע את התשובה - הנחה אותו הרופא ללכת לקצה הבית, לומר דבר מה, ובכל פעם להתקדם ולהבחין באיזה מרחק היא מתחילה לשמוע את דבריו בהצלחה.
חדור מוטיבציה לאתר את המרחק המדויק - התייצב ידידנו המודאג בקצה הבית והכריז "נשמתי - מתי ארוחת הערב תהיה מוכנה?"
משלא נענה, התקדם בכל פעם מספר צעדים וחזר על שאלתו.
לבסוף ניצב במרחק מטר מזוגתו והכריז בקול גדול:
"נשמתי - מתי ארוחת הערב תהיה מוכנה?!"
השיבה לו זוגתו האוהבת:
"מנחם, אני משיבה לך כבר בפעם העשירית: ארוחת הערב כבר מוכנה מזמן !!!"...
איזה מזל שרק סביבתנו מתבגרת. כמה טוב להמשיך ולהישאר צעיר !
אני מאחל לנו פרשנויות מציאות מיטיבות מאוד והנאה מכל ביס וביס,
בני