בלונדינית מגיל 15

אחת החוויות ההוריות המאתגרות ביותר עבורי היא ויתור על שליטה.

שיר - צעירת ילדי עולה לכיתה י'.

לפני מספר ימים בקשה את הסכמתי - לצבוע לבלונד.

ברגע הראשון שערותיי סמרו.

"בלונד ?!"

בבית בו גדלתי צביעת שיער נחשבה כהתנהגות זולה, ועוד צביעה לבלונד, ועל אחת כמה וכמה - בגיל 15 ???

למרות זאת, אחרי אתנחתא קצרה ונשימה עמוקה, עודדתי אותה מאוד, וגם הוספתי כי אני משוכנע שהיא תהנה מכך ביותר.

לא פשוט להורה שמרן לעודד את ילדו ללכת בנתיבי ליבו.

על אחת כמה וכמה הדבר קשה - כשבחירותיו של הילד נוגדות קודים ערכיים של ההורה.

אני חווה זאת לעיתים מזומנות כבר עשרות שנים.

זו דילמה שלעיתים קורעת אותי מבפנים.

מצד אחד אני משוכנע כי אני הוא היודע מה טוב לילדי, ומן הצד השני - הם הרי משתוקקים לפרוש כנפיים ולעוף.

השבוע גיליתי שוב, כי הדבר דורש ממני תעצומות רבות - להניח את עצמי ואת עקרונותיי בצד, ולהיות מספיק ישר ואמיץ - להבין שלא אני הוא הנושא.

להבחין כמה טוב לביתי עם בחירתה, עד כמה היא מאושרת מכך וכמה חיים זה מוסיף לה.

סיפור לא פשוט - למצוא את האיזון כהורים. לדעת על מה להתעקש, ומתי לזרום עם יצירת מציאויות בלונדיניות.

ימים שמחים,
בני