כבד עלי בקומת החוויות
נגיד שלמישהו יש משאלה, ואפילו הוא אומר אותה מאוד ברור
(ליצור זוגיות מדליקה, לקבל משרה נחשקת, שחשבון הבנק שלו יחייך אליו...)
ואז כששואלים אותו איך הוא יכול לקדם זאת - הוא משיב:
"אין לי מושג, אני לא יודע"
והריטואל המעגלי הזה - יכול לחזור בחיים פעם אחר פעם, שוב ושוב...
למדתי שפעמים רבות אם יורדים קומה מהראש ("אין לי מושג, אני לא יודע"), דרומה - אל קומת החוויות שבתוכנו - מתחוללים קסמים.
למשל - בקומת החוויות ניתן לשאול את מי ש"אין לו מושג והוא לא יודע"
"מה אתה מרגיש?"
זו שאלה פשוטה שמיידית מעבירה אותנו מהראש לעולמות אחרים בתוכנו... ויוצרת מרחבי גילוי מפתיעים.
במרחב הגילוי החדש יתכן שתשובתו של בן שיחנו תהיה "זה גדול עלי", או "כבד לי", או "אני מרגיש מבולבל"....
לטעמי בכל תשובה שכזו יש יתרון גדול - כיוון שהיא מגדירה את ה"יש" ומאפשרת קצה של חוט שקודם כלל לא היה זמין ב "אין לי מושג/ אני לא יודע".
ואז למשל - ניתן לסייע לו בתגובה אמפאטית המחברת בין שתי חוויותיו:
"זה מאוד טבעי בעיני שמי שמרגיש שזה "כבד לו מדי" - ברור שלא יהיה לו מושג במצב שכזה"...
החיבור הזה - בין "קומת החוויות" ל"קומת המחשבות" - יוצר הקלה ובהירות בתוך הערפל ותחושה של חיבור פנימי מיטיב מאוד.
הרבה פעמים ברגעים כאלו יש חוויית "אהה"... ובעיקר נוצר פתח להמשך - שדקה לפניכן כלל לא היה זמין.
למשל:
"רגע אז אולי כדאי שאבדוק כיצד אני יכול לעשות לי את זה לפחות כבד עבורי?"
או "האם אתה מעוניין שנעשה חושבים כיצד ניתן לעשות זאת לפחות כבד וליותר אפשרי עבורך"?
...ומכאן כבר קל מאוד להמריא לאפשרויות ולמחוזות חדשים...
...כמה פשוט זה יכול להיות... ולעיתים אף משנה חיים פעם, אחר פעם מחדש...
ומי שרוצה לחוש מעט מיישום אפשרי, יכול להתבונן בראשית האימון שבסרטון המצורף: