בשבח האסוציאטיביות

אני אסוציאטיבי להחריד.

לעיתים, תוך פחות משלוש שניות אני מוצא עצמי במרחבים שאין לי כל מושג כיצד הגעתי אליהם.

ניסיונות ההתחקות שלי - מעלים שברירי רמזים שהחיבור ביניהם פנטסטי ובלתי נתפס.

המון שנים ראיתי באסוציאטיביות שבי חסרון אדיר.

התביישתי בה וניסיתי להלחם בה לשווא.

היא הייתה קשורה בעיני ללקויות שיש לי, לקשיי הקשב והריכוז, ובעצם תמיד האשמתי אותה בכך ששנים רבות לא הצלחתי לסיים שעורי בית.

בשנים האחרונות בצד הקשיים והחסרונות, אני מגלה גם את המתנה והברכה שבה.

באימון, כשהמתאמן תקוע, אני נוהג להציע, כי נערוך משחק שכל אחד מאיתנו בתורו יביא רעיון; ואני אעצור אחרי ה-300 הראשונים שעולים בראשי.

כמעט תמיד אנחנו משתאים נוכח מבוע הרעיונות הנערמים לפנינו, והברכה הנובעת מהם.

כרבים אחרים, שנים רבות ייחלתי לפתרונות נסיכיים.
היום אני מתענג על כל הזדמנות לאתר ולנשק צפרדעים בתוכי; ולגלות שמה שחשבתי בעבר לצפרדע, מתגלה כיום כנסיך !

ברור לי היום כי חסרון אסוציאטיביות היתר שלי - (גם) מהווה עבורי מקור לתעצומות ענקיות !

במקום להלחם ולהתבייש בהם, אני ממליץ בפניכם בחום - להפוך את חסרונותיכם - ליתרונות ענק.

חבקו ותנו נשיקה למגבלות שלכם, ואולי תופתעו לגלות כי צומחים מהן נסיכים ופיות.

באהבה רבה,
בני

אני מצרף בשמחה רבה קישור לסרטון לשכת המאמנים ובו - אימון נהדר של חברי ד"ר מדי נבון
(האימון מתחיל בדקה 1.50):