
רגע של אמת
הרכב שלי זעק לניקיון.
לקראת שבת החלטתי לפנק אותו ואותי ולקחתי אותנו לרחיצה.
אחרי שהוא יוצא מהמכונה אני רואה שהבחור שמנקה אותו מתעצבן.
אני שואל אותו מה העניין והוא מראה לי מקומות שיצאו מהשטיפה לא לגמרי נקיים.
מיידית אני מרגיע אותו, מסביר לו שהרכב היה מאוד מלוכלך ותמיד - תמיד באותם מקומות זה יוצא כך.
הבחור מסתכל בי במבט של אלימות ומסביר לי שזה ממש לא בסדר.
הוא עוצר את ניקיון הרכב ומתעקש לקחת אותו לסיבוב רחיצה חדש במכונת השטיפה.
אני "מריח אקשן" ומתלווה אליו בסקרנות.
הוא עוקף את תור כלי הרכב הממתינים בסבלנות ומשתחל לסיבוב שטיפה נוסף.
מנהל המקום מתבונן בו בתדהמה ומיידית מנפנף אותו בכעס בחזרה.
להפתעתי הבחור שלנו לא מוכן להתקפל ומראה לו (בעצבים) את המקומות המלוכלכים, ומול עיניו המשתאות של מנהל המקום שכבר הורה לו "שיפסיק לבלבל את המוח", משלב קרצוף נמרץ במטאטא מלא סבון, ביחד עם סילון מים חמים באותן פינות "חשוכות" וסיבוב נוסף במכונה לפני שהוא מתחיל במירוק הידני.
אני עומד מוכה תדהמה, צופה במכונת הניקיון האנושית הזו, שהביאה את הרכב למצב בוהק - שלהערכתי יצרן המכוניות טרם פגש.
אחרי הטיפ שבסיום, אני שואל אותו לארץ מוצאו (דרום סודן) ומדוע כה התעקש.
והוא בביישנות מסביר לי באנגלית ש"ככה זה צריך להיות".
למדתי היום כמה דברים על נחישות ערכית, על מתן שירות, וגם על דעות קדומות שלי - ומפגשן עם המציאות.
שבוע טוב מאוד,
בני