קורסי אימון - הקסמים של החיים
תגידו איך אתם עושים קסמים?
לקסם שאני עורך באימון קוראים "מד חיות".
בעצם כשאני מלמד אימון, זה בעיקר מה שאני מלמד.
נדמה לי שאין לי מכשיר עבודה נוסף וגם אם כן - כל האחרים בטלים בשישים לידו.
מה שאני עושה (והיום זה בא לי באופן טבעי לגמרי) - אני מפעיל את כל הפרוג'קטורים, הסנסורים, האוזניים, הלב, העיניים, והאינטואיציה למה מתחולל אצל המתאמן (או אצל בן שיחי ברחוב).
כמו גשש - בלש אני תר אחרי סימני חיים: סומק בלחיים, ברק בעיניים, צרידות רגעית, קפיצת התלהבות, כעס, הצטנפות בפינה, הנהון נמרץ, דמעה...
אני מניח כי באותו רגע - המתאמן (או בן שיחי) פגש משהו יקר ערך עבורו. משהו שנגע בציפור נפשו, ערכיו, רגשותיו ומאוויו.
נשמע מסובך? זה יכול להיות גם מאוד פשוט - אם מתורגלים בכך.
כשמד החיות של בן שיחי מאותת (כמו גלאי מתכות - המצפצף כשמתקרבים למתכת) אני מניח כי אנו מתקרבים או נוגעים במשהו יקר ערך עבורו.
באותו רגע - אני משתדל לפנות מהבמה כל נושא אחר המעסיק אותנו ולתת לאג'נדה הטבעית של בן שיחי (זו שמאותתת באותה שנייה) את הבמה וביחד עימו לגלות ולפגוש את המטמון יקר הערך עבורו.
לעיתים נדרשת רק מחווה קטנה של הזמנה כדי שהמתאמן יתחבר לאוצר שנמצא שם ועתה הוא (אותו אוצר) מוזמן להיות נוכח, מואר ועוצמתי.
וכשאותה מתנה הופכת להיות זמינה עבורו - משהו בתוכו משתנה, מתבהר, נמס (או מתמלא אנרגיה) וזה קורה לעיתים בשניות מול העיניים.
באותם רגעים בן שיחי מתקרב מאוד לעצמו. הוא חווה אינטימיות במפגש שלו עם מחשבותיו, חוויותיו ותובנותיו. ולי מתאפשר להיות שותף לרגע מרגש זה - בו הוא יוצר מחדש מציאות מכוננת זו.
אני מזמין אתכם לחבוש משקפיים מגלי חיים - ולאפשר לאג'נדה המאותתת של בני שיחכם את הבמה.
אני מניח כי הם יחושו מאוד בטוב עם עצמם ובחברתכם, ואתם תוכלו להתענג על התשורה שאפשרתם - כך ברגע אחד של אמצע החיים.
שיהיו לנו רגעים משמחים מאוד,
בני