מסיבת האושר ששינתה את חיי

כבר סיפרתי שגדלתי ככישלון וגם - שהשנים האחרונות הן הטובות בחיי, ו-שכל שנה טובה מקודמתה.

כילד בוששתי לחזור מהכדורגל אליו נמלטתי אחרי הצהרים בכדי שלא יתגלה שלא סיימתי שיעורים.

אבי ז"ל שהיה פרפקציוניסט, קפדן ודאגן, חשש שאגדל להיות לכישלון, חינך אותי שאסור לְאַחֵר, וכי את הדברים החשובים חייבים לבצע מיד כשמשכימים, כי בהמשך היום 'אין לדעת איזו פורענות תתחולל'.

וכך הפכתי להיות מבוגר שמגיע שבועיים קודם לכל מקום, והפחד הגדול בחיי הוא להתבונן בשעון ולגלות שאני עומד לְ-אַ-חֵ-ר.

להפתעתי הרבה, לפני כמה שנים גיליתי שבכל בוקר כשאני מתעורר (לרוב בין 4:00 ל-5:00). אני מזנק מהמיטה בבהלה - שאני כבר באיחור, ואז לאורך כל היום - רודף אחרי הזנב, בכדי להוכיח לעצמי שהספקתי להדביק את הפיגור בזמנים.

שוו בנפשכם שכך חייתי עד גיל 60 לערך כשהחוויה הנוראית הזו המטלטלת את חיי - שקופה לגמרי עבורי. כלומר האמונה וההבנה הזו - כברגע שאני פוקח את עיני - אני כבר באיחור - היו מרכז חיי, וחלק כל כך מרכזי בי ו-ממני - כך שמעולם לא יכולתי לזהותן, או להטיל בהן ספק !!!

וכך במסגרת 'מה שקורה לי - קורא לי', בוקר אחד כשזינקתי מהמיטה בקוצר נשימה של איחור נוראי, פתאום הלמה בי ההבנה - ש-אין מצב שבארבע בבוקר אני מאחר לשומקום!!!

פתאום קלטתי שזהו סרט בדיוני שמניע את חיי ובו אני מככב במירעי 24/7.

באותו הרגע הבנתי שקבלתי מתנה גדולה (שבמשך הזמן התגבשה, הידייקה ועדיין מתעדכנת ומשתנה):

ובאמת כפי שאבי ז"ל לימד אותי - אני פותח את הבוקר שלי בדברים החשובים ביותר (אלא שלראשונה אחרי 60 שנים - אני במרכזם, ולא משהו או מישהו חיצוני לי):

אני מתרגל מיד עם פקיחת העיניים 6 דברים כשאת שלושת הראשונים אני עורך בעיניים עצומות כשאני עדיין במיטה:

וכך נראית מסיבת האושר שמחייכת את יומי. אני מתרגל: נשימה, מדיטציה, הכרת תודה, פעילות גופנית, מטפל בדברים דחופים (זהו הרגע בו לראשונה אני פוגש את הסלולרי), ואז גם מטפל בדברים חשובים.

ומסיבת האושר הזו משנה את חווייתי ואת כל חיי: את האושר, האור, הזרימה, השמחה, היצירה עמם אני פותח את היום ואת הרוח איתה נמשך יומי.

תארו לעצמכם איך נראים החיים והלילות של אדם ש 60 שנים בכל לילה מחדש, הולך לישון בידיעה שהוא עומד לזנק למחרת בבוקר מהמיטה בבעתה - בניסיון להדביק את האיחור והפיגור בזמנים, מול חמש השנים האחרונות בהן אני הולך לישון ויודע שבבוקר מחכה לי מסיבת אושר.

ועדיין מדי פעם אני מתעורר בבוקר בבעתה שאני באיחור, ו- בנשימה המתרככת ומתחייכת שאחרי, מבין ש- בעצם מצפה לי מסיבת אושר. ישש.

תודה לכם על הקריאה הקשובה, ואיזכייפ שאני יכול לשתף אתכם.

שיהיו לכולנו ימים של אושר ושנבחר באור.
חיבוגדול, בני מרגליות