למה העצות הכי טובות לא תמיד מסייעות?
"אָחְשֶׁלִּי, תשמע לבעל ניסיון בחיים.
תעשה.... וזה פותר לך את הבעיה. לגמרי!"
מדוע הכוונות הטובות ביותר לעזור אינן מצליחות?
להבנתי, בעיה בחיים - היא הפער בין מה שנדרש ממני,
לבין תחושת המסוגלות שלי:
ככל שהפער גדול יותר - כך עבורי הבעיה גדולה יותר.
ו... ככל שאני חש בעיה גדולה יותר - כך הבדידות הרגשית שלי מתעצמת....
זה אומר שהקסמים, הכישורים והמסוגלויות הרבות שלי - אינן עומדות לרשותי באותו הזמן...
ואני נשאר לבדי בעולם... סוליקו - רק אני והבעיה שלי...
בבדידות רגשית שכזו - אחד הדברים שהכי מסייעים - הוא שמישהו רואה אותי... כלומר מסייע לי להרגיש שהוא איתי, ועם מה שעובר עלי...
ובעברית: זה אומר שהוא קשוב לחוויות שלי, לצרכים שלי ולמשאלות שלי (הגלויות והסמויות) (או לפחות לחלק מהדברים)...
... ואז בהדרגה אני פחות באימה... חווה פחות בדידות, יותר איחוי רקמות... הנשימה שלי חוזרת להיות עצמונית...
... הצבע חוזר לי ללחיים, והמסוגלויות הרבות שלי כשאני במיטיבי - חוזרות לעמוד לרשותי...
עכשיו הבעיה שחוויתי הופכת לקטנה יותר בשבילי... וליותר נגישה עבורי...
...והחיים שלי חוזרים לזרימתם הרגילה (אָחְשֶׁלִּי) ....
לימים מיטיבים מאוד,
בני
