זוגיות בעידן "המאהב הגדול" וה"פופקורן" (שיעור שאני לומד מדי יום מכאלו שאני מנסה לסייע להם)

נדמה לי שהיום יותר קשה ליצור זוגיות.

איזה סיכוי יש לה בתחרות מול "המאהב הגדול"?

"המאהב הגדול" הוא זה ששואב אותנו אליו ללא הפסקה... שממגנט אותנו לכל צפצוף ומסר... ההוא שאנו דואגים לתקינותו מכל משמר... ושחס וחלילה לא ייפול, ישרט, או לא עלינו - יאושפז או יאבד... אוי, כמה שהוא יקר לליבנו... ולנימי נפשנו... ה- סמרטפון שלנו...

וה"פופקורן" להבנתי - הם אינספור המסרים הנשטפים מ"המאהב הגדול" לתוכנו בזרימה אינסופית, מתפצפצים במוחנו ללא הפסקה... וגם מאיתנו והלאה עוד ועוד...

מסרים הַמְּרַדְּדִים עד דק את יכולתנו להפנות תשומת לב משמעותית למשהו אחר... את המרחב שבתוכנו, הרעב והסקרנות... (מי מאיתנו מבחין בטעמו הייחודי של פופקרן מספר 173? ומי זוכר שהיה אחד כזה?)

וזוגיות?

להבנתי יצירת זוגיות זה ההיפך מפופקורן... זה משהו של פניות רגשית ומעשית... של תשומת לב, הקשבה, סקרנות, חיזור, כמיהה, משחק, אהבה, אינטימיות ... ו...השקעה עוד ועוד ...

ואם אני ואנחנו בכזו מערכת יחסים עם המאהב הגדול... כיצד נוכל לצפות לזוגיות ולא לפופקורן?