טעמים של אימון - המשאלה שהחמצתי

לפני מספר שנים, עמיתה שלי בקשה את עזרתי בקבלת החלטה - האם להמשיך במקום עבודתה או לעזוב אותו.

אנחנו שותים קפה ואני עושה כמיטב יכולתי לסייע בידה.

לאורך כל המפגש אני מרגיש כי הדברים "חורקים", וכי השיח שלנו הוא "ליד", ולא ממש נוגע בנקודות האמיתיות.

בסוף המפגש אני משתף אותה בהרגשתי זו.

היא משיבה לי: "אתה צודק. בעצם באתי לבקש את תמיכתך ברצוני לעזוב. לא באמת באתי בכדי להתלבט מהי ההחלטה הטובה ביותר. הייתה לי משאלה שתעודד אותי להעז לעשות זאת".

ואת לקח ההחמצה הזו שלי; ואי הקשבתי למשאלה הסמויה שבתוכה, חרטתי בתוכי.

מאז, בכל פעם שאני מסייע למתלבטים (בנוגע למקום עבודה, לזוגיות, למימוש עצמי, לחיים אחרי הפרישה...), אני מזכיר לעצמי לבדוק תחילה - האם מסתתרת (אצל המתלבט) משאלה גדולה, שבעצם מחפשת אישור.

(לפני התהליך הסדור והמובנה) אני תמיד מקדים ושואל:

"לו הדברים היו נתונים לגמרי בידיך, מה היית מעדיף לעשות. מה היית משתוקק לבחור"?

והתשובה לשאלה זו, (גם אם היא מגומגמת, חלקית ולא לגמרי ברורה...) מאוד מסייעת לחוש את המתרחש מאחורי הקלעים, ועוזרת להבין טוב יותר את הפניה והבקשה המוצהרת שניצבת בקדמת הבמה.

אבל אולי תרומתה הגדולה יותר, היא בשיוּם המשאלה והגדרתה - שעושה מעין "איחוי רקמות" וגם "קיצור תולדות הזמן", בין ה-אין (ידיעה) המבולבל, לבין ה-יש (החלטה)הסדור והמכוון.

הזמנת המשאלה - כמובן יכולה להיות גם במילים אחרות למשל:

"נניח שהכל אפשרי: אם יש לך את הכסף הנדרש, ואין לך כל מגבלה (של זמן, כבוד, בריאות וכדומה) וגם אין כל סיכוי שתכשל, אז כיצד תראה המציאות אותה אתה מעוניין ליצור/ מהי הבחירה שתעדיף לעשות?"

והלך המחשבה, השיקולים המעורבים והמשאלות הגולמיות - מאוד יסייעו לנו בעיצוב קבלת ההחלטות שנערוך בהמשך הדרך.

גם אתם יכולים לפרגן לעצמכם במצבי החלטה, "לאחות רקמות", ואולי אף לסייע בדרך זו לאחרים המתלבטים לגבי עתידם.

להחלטות מיטיבות מאוד,
בני