עושים אהבה עם הפחד !

מהו לדעתכם סוג הריקוד המועדף על הפחד שלנו?

ידוע כי בטבע חיות נוהגות להגיב לפחד ולאימה באחד משלושת האופנים הבאים:

להלחם (FIGHT), לעוף - לברוח (FLIGHT), או לקפוא (FREEZE) על מקומם.

לכל אחד מאופני תגובה אלו רווחים ומחירים (בהם נוכל לדון בהזדמנות אחרת).

גם אנחנו כבני אדם נוהגים להגיב למצבי פחד ואיום באופנים דומים: נלחמים, מוותרים, או מעמידים פני מתים בתקווה להציל עצמנו.

במהלך השנים למדתי כי מערכת היחסים שאנו יוצרים עם הפחד שבתוכנו - היא זו שתקבע האם הוא יכיש אותנו כנחש קוברה או שירקוד ריקוד חינני לקול צלילי החליל שלנו.

מצאתי כי כשאנחנו נוהגים כלפיו בסקרנות ובסבלנות - הוא הופך להרבה פחות מאיים ותוקפני, משהו בו מתרכך, והוא הופך לידידותי.

למשל כשאנחנו מבררים מהו השם המדויק שלו, מהו המסר שלו אלינו, ומהי המשאלה שלו...

או כשאולי אנו מרשים לעצמנו לערוך צעד נוסף ומגלים היכן הוא ממוקם בתוכנו, מהי התחושה המורגשת שלו, ומהי חווית המפגש וההיכרות שלנו עימו...

פעולות אלו יוצרות מערכת יחסים חדשה בנינו לבין הפחד שלנו.

במקום שקודם היה איום (מלחמה, קפיאה או בריחה) נוצר כעת מפגש, זרימה (FLOWING) ואפשרות לגילוי של משהו חדש שנרקם ומתהווה.

בתוך המפגש הזה אנחנו משתנים, הפחד משתנה ובעיקר מערכת היחסים שבנינו הופכת להיות פחות מאוימת והרבה יותר ידידותית ומזמינה.

במצב חדש זה ניתן אפילו להרחיק לכת: לתת לפחד במה ומיקרופון, ולהזמינו להשמיע את דברו; בשעה שאנחנו ממלאים את תפקיד הקהל, מציעים לו כוס מים ומוחאים לו כפיים.

שנאמר - עשו אהבה ולא מלחמה.

שווה לא?

אני גם מצרף שוב את הסרטון הנפלא של המפגש עם הזאב שבתוכנו:

לימים שמחים מאוד,
בני