מה לאחל לראש השנה ?
חזרתי עתה מהליכה ובדרך הרהורי נדדו בין האימון הראשון המצפה לי הבוקר, לבין המחשבה - מה לאחל לחברי לראש השנה.
הרהרתי במתאמן המתמודד עם פיטוריו הכואבים, עם אבדן משרת חייו, עם חלל ענק שנפער ומקשה עליו למצוא במה להיאחז, עם פגיעה כואבת בביטחון ובדימוי העצמי; וגם עם פיחות במעמדו בתוך ביתו - מול אשתו וילדיו שרגילים לראותו אחרת ומתקשים לעכל את השינוי שעובר עליו וגם עליהם...
חשבתי על הבדידות הגדולה שהוא חווה, ובאחת ידעתי מה אני עומד לאחל לשנה החדשה.
אני מאחל לכל אחת ואחד מכם שתהיה לכם שנה מחבקת מאוד !
מילות הבהרה:
בחיי ישנן מספר דמויות מופת.
ביניהן אחותי ז"ל אסתי - שהייתה עבורי מקור השראה ותעצומות אין קץ, אישה מלאת אור, אוהבת והכי מחבקת שאני מכיר. ודמות רחוקה בהרבה, שאני לא ממש מכיר - הסופר ליאו בוסקאליה (שכתב בין השאר את הספר "לחיות ולאהוב" ותוך כדי קריאת גילויי האהבה שלו, דרכו המחבקת והאופטימיות האינסופית שלו - גיליתי שאני הופך להיות אדם אוהב יותר).
גדלתי בבית בו לא הרבו לחבק, ובדומה לאבי ז"ל (שהיה יקה, קפדן וממש לא חבקן), שנים רבות נרתעתי בעצמי מכך. חשבתי כי זה לא גברי ובעיקר חששתי כיצד חיבוק שלי עשוי להתפרש.
מאז עברו המון שנים והיום אני הרבה יותר מחבק (במידה רבה בהשראת אחותי ובוסקאליה).
עדיין אני נזהר מתי הדבר מתאים ומתי לא (שהרי לא כל אחד חפץ בכך; וגם בעידן שלנו זה יכול להתפרש כהטרדה).
גיליתי שלחבק זה כייף גדול, ובעיקר שזה מאפשר למחבק לאהוב את עצמו הרבה יותר, לחוש בעל ערך, ולחייך אל הדמות שהוא מזהה במראה.
מאחל וממליץ לכם - לזהות מי בסביבתכם זקוק לעידוד, לפרגון ולחיבוק שלכם; ותוך כדי - תגלו כי בעצם בעשייתכם - אתם מאוד מגדילים איכויות אלו גם אצלכם ובחייכם...
לשנה מחבקת ואוהבת מאוד,
בני