טעמים של אימון - סיפור החופש הגדול - לרגל סיום שנת הלימודים ותחילת החופש הגדול
דומני שאת הסיפור הבא קראתי לפני שנים באחד מספריו של מאיר לירז (ובודאי אני זוכר אותו כיום שונה מעט מהמקור).
היה זה יום חם.
השמש עמדה במרכז השמיים וקפחה על ראשי האנשים.
שני הנידונים למוות הוצאו מתאיהם - בדרך לכיתת היורים העומדת לממש את גזר דינם.
דממה באוויר.
צפייה מתוחה במגרש.
העיניים כבר מכוסות בבד עבה.
היורים דורכים את נשקם בקול מתכתי מבשר רעות.
ואז בשנייה האחרונה מרים אחד הנידונים את ידו וצועק בקול רם:
"רגע רגע מה זה צריך להיות?!"
כולם קופאים על מקומם - והוא ממשיך בדבריו הרמים:
"תגידו - מה עם כוס ויסקי אחרונה?!
ואולי אני גם רוצה הזדמנות להביע משאלה שחשובה לי?
או אולי להכריז בקול גדול "תחי אמריקה" שקרובה לליבי כל כך?!"
תדהמה אוחזת בנוכחים, איש לא הכין אותם להפתעה שכזו.
ואז הנידון השני שניצב לידו מכוסה עיניים מול כיתת היורים - אומר לו בלחש:
"ששש...ששש, יותר טוב שלא תעשה עכשיו בעיות !!!"
מצחיק או עצוב?
במהלך השנים מצאתי עצמי פעמים רבות חושב ופועל כמו נידון למוות:
אוסף חוויות ועמדות של כורח, חוסר אמונה ותחושה כי איני יכול לשנות את המציאות.
(ואולי גם אני אמרתי לעצמי מדי פעם: "ששש...ששש, יותר טוב שלא תעשה עכשיו בעיות !!!)
לשמחתי באמצעות האימון מתאפשר לי להיות יותר כמו הנידון הראשון - להביע משאלות, להעז, ולהשפיע על כיתות היורים אותן המצאתי בחיי....
ומדי פעם - לאפשר להן ולי - להעניק - חנינה הדדית.
אני מאחל לנו ימים של חירות גדולה, משאלות בוראות חיים ומימושים מרחיבי לב.
לחיינו ! ולחיי החופש הגדול !
המתעניינים בספריו של מאיר לירז - מחבר הספרים 'איך להפוך למצליחן' ו 'המדריך השלם לניהול עסק עצמאי' מוזמנים ללחוץ כאן.
בני מרגליות