
הפוסט ה-100 שלי
מכירים את הסיפור על הסתת המאובק היושב בקרן רחוב ואנשים פונים אליו ושואלים - האם כל מה שהוא עושה בחייו - זה להקיש על אבנים?
משיב להם הסתת בפנים מאירות: "להקיש על אבנים? אני הרי בונה את בית המקדש!"
זהו הפוסט ה-100 שאני כותב ומפרסם.
מפתיע ומרגש אותי ש"הגעתי עד הלום", שהרי כלל לא האמנתי כי אחרי הפוסט הראשון - ייוולדו עוד אחרים נוספים.
גם לא שיערתי כי באמצעות הכתיבה אכיר אנשים נפלאים, וכי יפתחו בפני עולמות מרתקים;
כי אקרא בשקיקה את תגובות הקוראים ואתמלא מכל דיאלוג שנוצר.
כיום זהו אחד התענוגות הגדולים שלי.
הכתיבה מהווה עבורי הזדמנות להתרגשות, לביטוי, לשיתוף ולצמיחה במגוון מימדי חיים.
אני רוצה מאוד לעודד אתכם - צאו לדרך. העזו לחיות את מיטב משאלותיכם ותגלו כי חייכם נצבעים בצבען ובטעמן !
לחיים מלאים מאוד,
בני
לפוסט הקודם: כיצד התקבלתי? או - עד כמה אתם מבוקשים ומחוזרים?
לפוסט הבא: סיפור הריקשה