טעמים של אימון - מפת ההתקדמות של רונית

רונית אישה ומתאמנת חריפה, (לעיתים גם קצרת רוח) ובוראת מציאות מרשימה מאוד - כותבת ספר אותו היא חפצה להפוך לרב מכר.

בפתיחת המפגש, אחרי דקותיים של עדכון בהתקדמויות שערכה, רונית מכריזה בקול גדול: "וכאן אני תקועה".
לשם הדגשת דבריה היא משלבת ידיה על החזה ומתבוננת בי במבט של "סימני קריאה".

"איפה את תקועה?" - אני שואל בסקרנות.

"עשיתי כל מה שאפשר ושום דבר לא עובד".
ובכדי שארד לסוף דעתה היא מפרטת:
"כפי שהבטחתי: סיימתי את הפרק השלישי, הוצאתי כתובות של הוצאות לאור, שלחתי ל-8 מהן את הפרקים, ואפילו מאחת מהן לא שמעתי ציוץ קל שבקלים"

עתה דבריה מובנים לי יותר.
ואז אני משיב לה בשאלה:
"וכיצד נודע לך כי את תקועה?"

רונית מתבוננת בי בהטיית ראש ובמבט כמי שעושה מאמץ - לאבחן ממה אני סובל.

אני משתדל להסביר את דברי:
"אם אני מעוניין להגיע ממודיעין לת"א, אני אוטומטית - יוצא לכביש 443, מתמזג עם כביש 1 עד לת"א ומגיע בשמחה למחוז חפצי.

אך מה קורה אם זו היא הדרך היחידה שאני מכיר - ולצערי דרך זו חסומה לרגל שיפוצים עד להודעה חדשה?

(אני ממשיך בדברי) אני בבעיה.

זה קצת מזכיר לי את דברייך - נסעת על גבי מפת ההתקדמות הטבעית עבורך - ערכת מה שחשבת כי יקדם אותך באופן נחוש מאוד, וכלום לא יצא מכך.

זה יוצר תסכול גדול ואפילו חוסר אונים".

רונית מהנהנת בראשה (לאמור "יופי שתפסת במה מדובר") וממתינה למוצא פי.

"תגידי", אני שואל אותה, "מה היית מציעה לי לעשות כשאני עומד שם תקוע באמצע כביש 1 ומבין שלא אחלץ מהמקום בקרוב?"

רונית משיבה לי כלאחר יד "סע בדרך חלופית".

"למשל?" - אני שואל.

"431, כביש 6".

"יופי !" אני חוגג על תרומתה.

"ונניח שאני כותב ספר אותו אני משתוקק להפוך לרב מכר. וסיימתי כבר שלושה פרקים נהדרים, ושלחתי אותם ל-8 הוצאות לאור, ולא שמעתי מהן ולו ציוץ קל שבקלים. מה אז היית מציעה לי לעשות?"

עתה אורו פני רונית.

"קלטתי" היא אומרת לי. "נפתרה הבעיה".

אני לא מוותר בקלות.

"על מה את מדברת, שום דבר לא נפתר, אני עדיין עם אפס תשובות".

רונית מחייכת אלי כמי שסיימה את האבחון שהיא ערכה לי; וכעת גם יש בידה שֵם לדבר הזה שעלה באבחון (מעניין אם היא עומדת לתת לי גם מרשם עבורו). היא משיבה לי:

"שלחת ל-8 הוצאות לאור - מדוע שלא תשלח לעוד 8?"
"תרים טלפונים ותשאל מה קורה?"
"תמשיך לכתוב את שאר הפרקים - אולי מוצר מוגמר יעשה ת'עבודה".
"תבקש פגישה עם שתי הוצאות לאור - בהן אתה הכי מעוניין".
"תברר כיצד מוציאים לאור ספר בעצמך".
"קח קצת אוויר - תן להם גם לנשום טיפה, הם בטח עסוקים בדברים נוספים".

אני מתפעל משטף הרעיונות הנפלאים של רונית, מחייך אליה, ומציין כי זה מאוד עוזר לי, ואני מניח כי עתה אחוש פחות תקוע לי באמצע כביש 1 של הוצאת הספר לאור.

ואז אני שואל את רונית מה בכוונתה לעשות.

רונית מחייכת אלי ומשיבה לי - שכמובן בכוונתה לבצע את כל שהמליצה לי.

אני שמח לדבריה ושואל אותה - "וכיצד זה ישפיע על חוויותייך בכביש 1 ?"

היא משיבה לי בסגנונה הייחודי, ובאורך הרוח המאפיין אותה:

"זה ממש לא מעניין מכיוון שכפי ששמת לב - אני הרי כבר מזמן לא שם !"...

אני נפרד מרונית בתחושה שאכן היא מצוידת במפת מציאות חדשה, וכי דרכים חדשות נסללות עבורה.

כמה מילים על "מפות התקדמות".

זהו מונח אותו טבעתי אחרי אלפי תהליכי אימון וייעוץ - בהם גיליתי כי לרוב אנו נוסעים בנתיבי חיינו "על אוטומט".

מצאתי כי על פי רוב - חוויה של תקיעות קשורה לכך שמפת ההתקדמות האוטומטית שלנו אינה מובילה אותנו למחוזות חפצנו, ואין ברשותנו כל מפה אחרת.

פעמים רבות שינוי החוויה, ופריצת הדרך - מתחוללות מעצם גילוי זה, ומהעשרת מפות ההתקדמות הזמינות עבורנו.

אני מאחל לכם שמחה רבה ויצירת מפות התקדמות נהדרות.

ימים של אור,
בני

בקרו בדף ההרצאה שלי הופכים תשוקה להצלחה »