טעמים של אימון - ואהבה יש?

אחד פנה למשטרה כי גנבו את שעונו.
הוא הצביע על הבן של השכנים ואמר: "זהו הגנב"!
שאל אותו השוטר "כיצד אתה יודע"?
השיב לשוטר "הוא הולך כמו גנב, הוא מתנהג כמו גנב - ברור שהוא הגנב".

תוך כדי שיחתם מצא השוטר את השעון החסר במרכז ביתו של המתלונן - והתברר כי הוא כלל לא נגנב.
"ומה עם הבן של השכנים"? הסתקרן השוטר.
השיב לו המתלונן "הוא אינו הולך כמו גנב, הוא לא מתנהג כמו גנב - ברור שהוא לא גנב".

בכל יום אני מגלה מחדש כי המציאות אינה כפי שהיא אלא תמיד כפי שאנחנו. כפי שאנו קולטים אותה, כפי שאנו חווים אותה, כפי שאנו מעבדים אותה וכפי שאנו מגיבים אליה.

כשאני מאוהב בעצמי - כל העולם שר אלי.
כשאני בנאחס - הכול שחור.

לאחרונה למדתי מאחת המתאמנות אצלי את המונח "מכתב אהבה עצמי".
מכתב כזה יכול להתחיל במילים "בני אהובי היקר" ולהסתיים במילים "אוהב לנצח, אני".

בהתחלה זה מעט מוזר וצריך לחפש את המילים (במיוחד אצל אנשים כמוני שגדלו בבית בו סימני חיבה הם לעיתים משהו חשאי) אבל תוך כדי כתיבה משתנה מצב הצבירה ואנחנו מגלים את עצמנו, מילותינו ואהבותינו מחדש.

ניתן להשאיר אותו עבורנו על הכרית, לשלוח אותו לעצמנו במייל או להדביק בול ועל המעטפה לצייר לב ולכתוב "לאהובי היקר בעולם".
גיליתי כי הדבר מחולל פלאים, מביא לי אור בימי סגריר ועצם כתיבתו מאפשרת לי ליצור, להרחיב ולחבר עוד ועוד את החלקים האוהבים שבי.
כשאני עושה זאת משתחררת לי הנשימה, יש לי מבט שובב בעיניים ואני אוהב את הדמות שאני מגלה מחדש במראה.
מומלץ מאוד - לעיתים קרובות על בטן ריקה או מלאה.
כמה פשוט - ככה נפלא.

ימים של אהבה גדולה,
בני