שדים ניזונים מחושך - כשאתה מוציא אותם לאור הם נעלמים

» בחזרה לרשימת המאמרים

הרצאות לארגונים - נעלי המזל

שלום חברים,
קבלתי הרבה תגובות לסיפור הקודם שלי ולפיכך אני משתף בהרהורים נוספים:

אחד שהיה מעוניין בפעילות גופנית אך התקשה להתחיל בה - פנה לעזרת מומחה.
אמר לו המומחה "קנה נעלי התעמלות ובכל יום - למשך חמש דקות נעל אותן בלא לעשות כל פעילות ספורטיבית. בעוד שבוע תחזור אלי להמשך ההנחיות".

ביום הראשון התרגל האדם לנעלים, ביום השני החל לצעוד עימן בבית, וביום השלישי - לא יכול היה להתאפק ופצח בפעילות ספורטיבית.

להערכתי, קוטן המטלה, ביחד עם יצירת התיאבון - סייעו רבות ליצירת השינוי והמעבר: מ"לא" ל- "בעצם למה לא"?

אנו יודעים כי שילוב של: החלטה על צעד אחד קטן והקפדה על מימושו, יוצר לעיתים הבדל דרמטי שלא התאפשר קודם לכן.

(והרי פעמים רבות מאוד קשה לשנס מותניים, לאזור עוז, להרים את הרגל, לשלוח אותה קדימה אל עבר הלא נודע).

ניסיוני מלמד אותי כי עצם הגדרת הצעד הראשון כניצחון - מחוללת פעמים רבות שינוי משמעותי.

לאחרונה ביתי הצעירה שיר הפתיעה אותנו בשעה שהופיעה בחולצה יפהפייה שתפרה לעצמה, מבלי שמעולם ראינו אותה אוחזת בחוט ובמחט לפניכן.

בעקבות הצלחתה נסענו לבחור עבורה בדים בנחלת בנימין.

תחילה סקרנו את המצאי בחנויות השונות ואז חזרנו לאלו בהן העדפנו את שראינו.
דווקא כשהגענו לחנות בה היה הבד שהקסים אותה, אמרה לנו המוכרת כי החנות כבר סגורה.
שנינו התעצבנו מאוד כיוון שהבד הורוד - היפהפה היה רך ונעים מאוד למגע, ואותו העדפנו מכולם.

לא עזרו כל מילות התחנונים וההסבר שלי. המוכרת השיבה בנחרצות כי החנות סגורה וכי אין ביכולתה לפתחה.

שיר כבר אחזה בי ואמרה לי "לא נורא אבא, בוא נלך"; ואני - כששמעתי את קולה העצוב התמלאתי מוטיבציה מיוחדת.

כצעד ראשון, הוצאתי את ארנקי ואיתרתי בו את כמות הכסף הנדרשת במדויק.

ואז התבוננתי פנימה וגיליתי שהספקתי לשכוח, כי הבד שרצינו - קבור עמוק מאחורי ערמת גלילים ענקית.

לקחתי אוויר ואמרתי למוכרת כי אני לגמרי מבין שהחנות סגורה וכי אין הם מכניסים אנשים לתוכה.
בכל אופן בקשתי את רשותה לומר לה שלושה משפטים:

המוכרת לרגע עצרה, ולראשונה הסתובבה אלינו והביטה בנו.

אמרתי לה:
"באנו ממרחקים ולצערנו לא נוכל להגיע בקרוב לרכוש את הבד המקסים שמאוד מוצא חן בעיננו".
"יש לנו בדיוק את הכסף הנדרש פה ביד ולכן אין כל צורך לחפש ולתת לנו עודף".
"אני מבטיח לך שבעצמנו נסדר את כל ערמת הגלילים ולא תגרם לך כל טרחה בגללם".

בסיום הדברים היא הביטה בנו במבט זעף, פתחה את החנות ונתנה לעובד שעימה הנחיות להזיז את הגלילים ולגזור עבורנו את הבד בו חפצנו.

ואנחנו - אם לא היינו נבוכים, היינו מזנקים מרוב אושר ושואגים שאגות שמחה רמות מאוד.

מצוידים בבד ובהוקרה גדולה, פסענו לנו מעדנות והעלינו השערות שונות מה הוביל למה.

בדומה להוא שרצה בפעילות גופנית - נזכרתי מחדש, כי כשאני מסכים לערוך צעד אחד קדימה, פעמים רבות המציאות מגיבה מצידה - בצעדים רבים לקראתי.

אני מאחל לכולנו ימים של אור גדול, התחברות לסגולות הנפלאות שבתוכנו ושנה טובה במיוחד.
להתראות,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

טלפון: 055-9195633  •   אימייל: