כיצד אתם מאתרים את כוכב הצפון שלכם?

לפני כשנה הייתי במפגש מרגש מאוד.

שתפתי 110 הורים, בחוויותיי מהשנה - בה שיר ביתי הייתה חניכה במכינה הקדם צבאית ביפו.

ספרתי להם כי, כשישבתי אני - במקום בו הם יושבים "עתה" (כשילדיהם שלהם עומדים להתחיל את המכינה), כלל לא שיערתי מה תהיינה החוויות של שיר ביתי (חששתי כי הן תהיינה צבאיות מדי), ומה תהיינה החוויות שלי.

ומדוע אני מספר לכם זאת?

כי כלל לא ידעתי, עד כמה יהיה לי מרגש וממלא, המפגש עם ההורים - הלוגמים בצמא את החוויות הצפויות לילדיהם ולהם בשנה זו.

קודם לכן, לא הייתי משוכנע האם עלי להאזין לחדרי ליבי, שמשכו אותי להציע יוזמה זו (שכלל לא נכללה בסדר היום המקורי של המפגש, ואף לא במפגשי השנים הקודמות).

גיליתי שהדרך שלי להיות (בני מרגליות), היא להקשיב לצבע חדרי הלב שלי.

שנים רבות כלל לא ידעתי כי יש להם צבע.

בבית בו גדלתי, הלב, הייתה המשאבה שמזרימה דם בגופנו.

לא הכירו את צבע חדריו, וכלל לא ידעו לזהותם. הם לא נכללו בין הקטלוגים שבשימוש.

ככל שהשנים חולפות, חדרי הלב שלי מסגלים צבעים המשתנים על פי מידת הריגוש שלהם.

זיהויים, מעט מורכב עבורי.

לרוב אני איטי יותר מהם, ובתחילה, איני מזהה שחל שינוי בצבעם.

אני נעזר בשגרירים - מתורגמנים, המבשרים לי כי משהו מרגש אותי עכשיו:

הצטרדות רגעית, לחלוחית בעין, תנועות ידיים רחבות, הסמקה שלמדתי לחוות ולחוש, החסרת פעימה שאני חש...

הם המרמזים לי כי משהו מתחולל בחדרי ליבי ברגע זה.

כלומר - האסימונים מתחילים ליפול לי, כשאני מבין שהמחוות והחוויות הגופניות (שמתחוללות בי) הן "פס הקול" של חדרי הלב שלי.

ואז אני מבין כי קבלתי הרגע הזמנה - למפגש עם עצמי.

הדרך שלי לפנות לעצמי מקום, הוא להאט ולהקשיב. לאפשר למחוות זכות קדימה, ולדעת שבנחת הן יתפסו מקום ו..בהדרגה גם יגלו לי את שמן ואת מושא תשוקתן.

ובעצם, במהלך השנים למדתי כי הקשבה זו - היא ההזמנה שלי לחיות את חיי, וכי ההליכה בעקבות צבעי חדרי ליבי היא מחולל היצירה שלי.

כך (למשל) נולדה רשימת התיוג עבור ביתי שיר, ונדמה לי שגם מה שהצעתי לבנו של בעל החנות החרדי.

וכך גם נולדו מגוון יצירות משמעותיות בחיי (למשל - המופע שלי "הופכים תשוקה להצלחה", ספרי "לאמן את הפרפר", מגוון הקורסים שלי, הפוסט הנוכחי אותו אתם קוראים עתה, ועוד ועוד...)

אולי גם אתם תרצו לתת זכות קדימה לתמרורי הרגשות שלכם, ואולי אף לפנות עבורם חדר או שניים בלבכם...

החיים הם עכשיו.

לימים מאירים מאוד,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: