מאיזה סיפור אתם?

בשנים האחרונות אני בודק פעם אחר פעם מהו הקשר בין האופן בו המתאמנים מציגים את עצמם בראשית האימון לבין מה שקורה במהלכו.

מילות רקע:

להבנתי, אנחנו גרים בתוך הסיפורים שלנו.

בלי קשר למצב המציאות ולמצב העובדות, אנחנו נוהגים להבנות מחדש את המציאות באופן שתהלום את חוויותינו, את המערך הרגשי שלנו ואת המקום אליו נקלענו, או שאותו יצרנו.

אנחנו עושים זאת בעזרת סיפורים שאנו מספרים לאורך שנים לעצמנו ולסובבים אותנו, עד כי אנחנו נוטים להאמין כי הם תואמים את מה שארע במציאות.

בסיפורינו, אנחנו מספרים מהיכן התחלנו, מה קרה לנו בדרך וכיצד הגענו למקום בו אנו מצויים כיום.

לדוגמה, אני למשל, מרבה לספר לעצמי ולאחרים כי סבלתי בילדותי.

הורי היו מאוכזבים מאוד מביצועי הלימודיים ומהבושה שהבאתי עליהם.

ילדותי עברה עלי בריחוק גדול מעצמי ומכישורי.

במידה רבה אני עוסק במקצועי הנוכחי כחוויה מתקנת, כשאני מסייע (לעצמי) ולאחרים להתענג על העושר שבתוכם ולהפוך חסרונות ליתרונות מסייעים בחיים.

כך, באמצעות הבניית המציאות מחדש, אני הופך חולשה ליתרון ומספר לעצמי סיפור גבורה המורה כיצד יצאתי מחושך לאור, וכיצד אני מסייע גם לאחרים לעשות כך…

שמתי לב כי פעמים רבות הסיפורים האישיים שלנו נחלקים לשנים:

לסיפורי גבורה, ולסיפורי חולשה.

בכל אחד מאיתנו ישנה מזיגה של שני המאפיינים הסיפוריים, כשלרוב אחד מהם יותר דומיננטי.

ישנם כאלו אשר יש באמתחתם יותר סיפורי גבורה, ואחרים מצוידים ביותר סיפורי קושי וסבל.

כשאני שומע את סיפורו של המתאמן במפגש הראשון, אני מצייר לי את סיפור מסעו עד כאן, ואת זה שהוא רוצה ליצור בחייו באמצעות האימון.

בסוף האימון אנחנו עורכים מפגש סיום.

לקראתו, אני מבקש מהמתאמן שיכין בכתב: עם מה הוא הגיע לאימון, מה קרה לו בדרך, ועם מה הוא יוצא ממנו. ( ומבטיח שגם אני (כמובן) אגיע עם סיפור זה).

למרות ששנינו היינו באותו אימון, כל אחד מאיתנו מגיע עם סיפור שונה. סיפור המתאים לחוויותינו ולפרשנויותינו הסובייקטיביות.

אני תמיד לוגם בצמא את סיפורי המתאמנים.

עורך לעצמי מחקר האם הייתה תזוזה כל שהיא בנרטיב, בסיפור שהם מספרים (לי) ולעצמם על מי שהם, על מסוגלותם, ועל יכולתם לערוך שינוי ולהגיע למחוזות חפצם.

תמיד אני משווה זאת לסיפור הראשוני שספרו לי, ולומד מכך רבות על מה שקרה (או לא קרה), על אפקטיביות האימון, ועל יכולתו של המתאמן ליצור שינוי בחייו.

אני מזמין גם אתכם לחבוש מעת לעת כובע סקרני:

1. להקשיב לסיפורים הדומיננטיים בחייכם: האם גם הם מתחלקים לסיפורי גבורה ולסיפורי חולשה (ואולי אצלכם זה שונה)?
2. מי מהסיפורים שלכם דומיננטי, נוכח, וחי יותר בחייכם?
3. איזה תפקיד יש לו אצלכם (האם למשל הוא מסייע לכם להסביר (לעצמכם ולסביבתכם) מי אתם וכיצד הגעתם למקום בו אתם מצויים)?
4. האם אתם שבעי רצון מהסיפורים שלכם, או שאתם מעוניינים לערוך שינוי - בהם, בחייכם (או, אולי אף בשניהם)?

אני מאחל לכם גילויים מרתקים.
אשמח ללמוד מכם.
לימים מטיבים מאוד,
בני

לקריאת פוסט קודם בנושא דומה »

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: