טעמים של אימון - לאמן את סופרמן!

י' הגיעה אלי במצב רוח קשה.

היא מאמנת בהצלחה רבה כבר למעלה משנה - וניצבת לפני תחילת אימון של מנהל בכיר, מבוגר ממנה בהרבה, כריזמטי ומנוסה.
היא לא ישנה בלילות מרוב פחד.

"הוא אדם חריף, מצליחן ושופע בטחון עצמי ואני יכולה להיות הבת שלו. איך אני אמורה לאמן אדם כזה?
אין לי מושג מה אני הולכת לעשות איתו".

(ובאמת מה אמורה לעשות המאמנת עם מתאמן שהוא מצליחן, שופע בטחון עצמי, נראה כל יכול ומבוגר ממנה בהרבה?)

אני משיב לה שזה באמת נראה מאיים מאוד - לאמן מישהו שנראה מצליחן כל כך ובאותה נשימה שואל אותה מדוע לדעתה הוא פנה אליה.

היא משיבה בחוסר נחת כי הוא שמע עליה משותפו למשחק הטניס - אותו היא מאמנת.

אני ממשיך ושואל - מה לדעתה הוא סיפר לו עליה?

י' לא אוהבת את השאלה שלי. היא משיבה בקמצנות: "הוא שמע שאני מסייעת לו בקריירה החדשה שלו, שאני קשובה ומאפשרת לו ליצור נתיבים למחוזות חפצו".

אני חוגג על תשובתה ומפנה את תשומת ליבה לתרומתה המשמעותית עבורו.

(והיא - נראה כי בא לה לחנוק אותי על כי אני לא מבין את גודל הצרה והקושי בה היא מצויה, ועל כך שאני עסוק בהתפעלות מהדברים הלא נכונים).

"ברשותך עוד שאלה חשובה אחת", אני מוסיף, "כשהוא סיפר עלייך - מהי האיכות המדליקה ביותר שלך - עליה הוא המליץ מכל הלב"?

י' ממש שונאת את השאלה שלי וגם אותי, אבל אני עושה לה עם הראש "כן כן" ומחייך והיא נאלצת למצוא תשובה.

"יתכן שהוא אמר כי אני יודעת להפוך את המשאלות שלו - כמתאמן, לזמינות ולהרבה יותר אפשריות עבורו".

"תראי", אני אומר לה, "זה באמת נראה אתגר גדול לאמן את "סופרמן", קל לי לחוש את הקושי בו את מצויה וגם את תחושתך כי אני שואל שאלות לא לעניין ומעצבן אותך. אני רוצה להפנות את תשומת ליבך כי יתכן והקושי שלך קשור לכך שמעט התבלבלת".

י' פוקחת עיניים בתימהון וזוקפת את אוזניה, מעולם לא שמעה אותי מדבר אליה כך.

אני ממשיך "לא את הנושא - אלא הוא הנושא!
נראה שה"סופרמן" - הוא בן אדם בשר ודם. בעל שאיפות ורצונות להגיע לתוצאות, והוא זקוק למישהו שיסייע לו להגיע למחוזות חפצו.
יותר מכך, כנראה שהוא חש בנוח לפנות ולבקש עזרה.
אם לא היו לו צרכים - הוא לא היה פונה אלייך. ואם תסרבי לפנייתו, כנראה יפנה למישהו אחר".

בסוף הנאום שלי אני מתרווח בכסא ומאפשר לה את כל הבמה.

י' לוגמת מספל הקפה ומנידה בראשה שוב ושוב.
לראשונה באימון היא מחייכת, לוקחת אוויר ומשחררת את ישיבתה הקפוצה.
היא מביטה בי ומהנהנת בראשה; ואני יכול לשמוע את גלגלי השיניים שבתוכה מסתובבים.

"איזה סרט" היא אומרת לי.
"איזה?" - אני שואל.
"לא להאמין כמה לילות לא ישנתי וכמה הצלחתי להכניס את עצמי לפחדים".

"ועתה", אני שואל, "מה התברר לך"?
"התברר לי שזה בדיוק אימון כמו כל אימון אחר".

"כלומר...?" אני משיב ומזמין אותה בתנועת יד מתגלגלת לפרט מה בכוונתה לעשות.

"אזמין אותו לשתף אותי במשאלות שלו, מה המציאות אותה הוא חפץ ליצור. אזקק עימו את הדברים לחזון ממגנט ועוצמתי ואסייע לו לערוך את הדרך מכאן ועד לשם !"

אני מוחא כפיים בהתלהבות, המום מעט מהשטף והביטחון שחבר אליה, ואומר לה שזה נשמע ממש מבטיח - ואולי היא אפילו תסכים לקבל גם אותי לאימון.

י' כבר לגמרי "חזרה לעצמה" ומודיעה לי בצער שכנראה היא תאלץ לסרב לפנייתי כיוון שאינה מקבלת כל אחד לאימון...

אני מודה למתאמנים שלי על היופי והצבע שהם יוצרים בחייהם ובחיי.