מוזג המים

אני עורך את הסדנה שלי "אופטימיות מעשית" עבור מגוון ארגונים.

לאחרונה ערכתי אותה בארגון חדש עבורי.

במהלכה, אחד המשתתפים לקח בקבוק גדול של מים, מזג כוס, שאל את מי שישבה לצידו האם היא מעוניינת לשתות, והעביר לה את הכוס.

וכך, הוא מילא כוס אחר כוס, ובכל פעם העבירה הלאה, עד שכוסות המים הגיעו לכלל המשתתפים, ואז הוא מזג לעצמו, וגם כן שתה.

שמתי לב כי תוך כדי כך, הקבוצה השתנתה. היא הפכה למחויכת יותר, לצחקנית, לקרובה, למחוברת, וחמימות קולנית התפשטה בקבוצה.

שאלתי את עצמי, מהו הדבר הזה שחולל תוך פחות מדקה שינוי כה מרחיק לכת בקבוצה.

האם הדבר קשור לצורך שאותו אדם מילא? ואולי לשותפות שנוצרה תוך כדי העברת המים? האם היה זה הרצון להיטיב? ואולי - ליצירת קוד של אחווה ללא מילים?

הסיפור הזה ממשיך להדהד בי. אני מוסיף להרהר - עד כמה בזמן כה קצר, ניתן להשפיע על מצב הרוח הקבוצתי, ואולי אף על מידת האופטימיות המעשית שלה.

ואולי לכם יש השערה, או רעיון - מה בעצם חולל את השינוי?

לרוויה, לחיים, לימים טובים לכולנו,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: