עשרים שנות אימון לתוצאות יוצאות דופן כבר מהפגישה הראשונה search icon
facebook logo linkedin icon 050-8939769
   
 
שדים ניזונים מחושך - כשאתה מוציא אותם לאור הם נעלמים


» בחזרה לרשימת המאמרים

כיצד התקבלתי? או - עד כמה אתם מבוקשים ומחוזרים?


בגיל 26 ניסיתי להתקבל לניהול מחלקת הנוער, האירועים, הספורט והתרבות ברשות מקומית מוצלחת במרכז הארץ.

המחלקה הייתה הגדולה בעיריה, חלשה על עשייה משמעותית, עסיסית ויקרת ערך לעיריה ולעומד בראשה.

על כן היה לו חשוב מאוד לבחור את המועמד הטוב ביותר בעיניו ועבורו.

הייתי הצעיר מבין המתמודדים והרקע הרלבנטי שלי להובלת המחלקה בת 100 העובדים היה דל.

עברתי כבר ארבעה ראיונות שונים והתשובה המיוחלת בוששה לבוא.

ככל שביררתי ובדקתי את הפרטים - הבנתי כי הזמן אינו לטובתי וכל יום שחולף מקטין את סיכויי קבלתי.

אחרי התלבטות לקחתי סיכון מחושב, החלטתי לעשות מעשה ויצרתי תחרות על שירותי.

התקשרתי למנהלת לשכת ראש העיר והסברתי לה כי עלי לשוחח עימו בדחיפות.

מששאלה אותי לסיבה - הסברתי לה כי היום הינו המועד האחרון בו עלי לתת תשובה למשרה אחרת אליה אני מועמד מזה זמן, ולכן אני חייב לקבל תשובתו ללא דיחוי.

משהעלתה אותו על הקו שטחתי בפניו את הסוגיה. אמרתי כי אני מתנצל על ההפרעה אך עלי לתת תשובה עוד היום.

הזכרתי לו כי עברתי בהצלחה מרובה את ארבעת הראיונות - אצלו ואצל שלושת המראיינים הנוספים מטעמו, וסיימתי בכך שאיני מעוניין "לצאת קירח משני הכיוונים" (משתי המשרות).

הוא הקשיב לדבריי והבטיח לחזור אלי במהרה.

תוך שעה מנהלת הלשכה חזרה אלי ובישרה לי כי התקבלתי לתפקיד, כי למחרת בבוקר עלי להתייצב לחתום על חוזה עבודה ולהתחיל בחפיפה.

בגיל 26 התקבלתי לניהול המחלקה הגדולה ואולי אף המורכבת בעירייה, כש"על הנייר" ממש לא הייתי המועמד המוביל.

האם יכולתי להפסיד את המשרה כתוצאה ממהלך זה - בודאי שכן.

האם להערכתי סיכויי לזכות במשרה היו גדלים - אם הייתי ממתין בנחת להמשך התפתחות הדברים - ממש לא.

אחרי התלבטות לקחתי סיכון מחושב ויצרתי תחרות על שירותי.

ומדוע אני מביא סיפור עתיק זה?

נקודת המפתח בעיני היא, שכשאנחנו מחוזרים, כשכולם חפצים ביקרנו ומעוניינים להעסיק אותנו, זו "לא חוכמה", אז - פשוט ליהנות מהחיים.

השאלה היא מה לעשות כשאנו במירענו וכשפעם אחר פעם - אנו זוכים לסירוב וכמעט אומרים נואש?

כיצד לפעול כשאנחנו בסוף רשימת המועמדים, כשהמוכר מזהה את אגלי הזיעה שעל מצחנו ומבין שאנחנו לחוצים, כשהזוגיות הנכספת אינה דופקת בדלת ובעיקר כשהדימוי והביטחון העצמיים שלנו בקרשים?

למדתי, כי במצבים אלו מאוד מסייע להבחין באלו המעוניינים בנו, בשירותנו, בכספנו ובחברתנו (אפילו אם הם מעטים), ובעיקר להגדיל את זמינותם ונוכחותם בחיינו.

ככל שאנו מסייעים לעצמנו לאתר אחרים המתחרים על שירותנו ומחזרים אחרינו - עולמנו משתנה. סביבתנו מבחינה בכך ומיידית שוויינו עולה בעיניה ואף בעיני עצמנו.

נשימתנו מתייצבת, אנו מטייבים את קומתנו ואת תהליכי קבלת החלטותינו, ופנויים יותר להתענג על מה שהחיים ובעיקר אנחנו מזמנים לעצמנו.

להרבה ביקושים מיטיבים,
בני


שתפו את חבריכם:



הצטרפו לרשימת התפוצה:


הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.


הגיבו באמצעות פייסבוק:





» בחזרה לרשימת המאמרים » לראש הדף


בני מרגליות, מחבר הספר "לאמן את הפרפר", מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר טלפון: 050-8939769  •   אימייל:
 
כל הזכויות שמורות לבני מרגליות © 2006-2017   •   האתר עוצב ונבנה על ידי Visit LionWays