עשרים שנות אימון לתוצאות יוצאות דופן כבר מהפגישה הראשונה search icon
facebook logo linkedin icon 050-8939769
   
 
שדים ניזונים מחושך - כשאתה מוציא אותם לאור הם נעלמים


» בחזרה לרשימת המאמרים

פרחים לחיים


אימי בת 91. היא מתגוררת בבית אבות, יש לה אלצהיימר, מטפלת פיליפינית צמודה ואני הוא המטפל בה (לבד מהפיליפינית).

כל מי שמכיר סיטואציות דומות יודע מקרוב כי מדובר בהתמודדות רגשית מורכבת ומאתגרת מאוד.

לפני כשנה התחלתי לקבל מבית האבות "הזעקות" שלא הכרתי לפניכן.

בכל פעם קבלתי טלפונים בהולים כי אימי מאוד דואגת לי, כי לא נפגשנו זמן רב וכי היא חוששת שקרה לי משהו.

(כמובן ש) לא עזרו הסברי וניסיונותיי להזכיר כי הייתי אצלה לפני ימים אחדים, כי נהנינו יחדיו, שרנו שירים, ערכנו מסאג' וציירנו ציורים.

בפעמים שלא הייתי זמין מיידית לטלפון עוצמת ההזעקה, החרדה ומשך זמן הרגעתה התארכו מאוד.

במהלך הזמן עליתי על הסיפור המפתיע.

שמתי לב כי אף שאני מביא לאימי פרחים מדי שבוע, בחלק מהטלפונים מלאי הדאגה והבהלה, הפיליפינית הזכירה לי לקנות פרחים חדשים כיוון שאלו שקניתי - נבלו.

השערותיי אומתו כשבהזעקות הבאות בדקתי עם הפיליפינית את מצב הפרחים.

מצאתי כי בכל הפעמים - ההזעקות אירעו לאחר שהפרחים נבלו ונזרקו לפח.

התברר כי עבור אימי השעון הקובע, הוא מצב הפרחים. כל עוד הם פורחים - הכול כשורה.

אם הם נבולים וכבר אינם על שולחנה, היא חשה כי זמן רב לא ביקרתי אותה וחוששת כי ארע לי דבר מה.

מרגע שהדבר התגלה הפתרון הפך לפשוט מאוד.

שיתפתי את המטפלת בכך, אני מביא פרחי בר מאריכי ימים, ועתה היא מחליפה מים, קוצצת את תחתית הגבעולים ומוסיפה את תמיסת הדשן - מדי יום, באופן שמקטין מאוד את תדירות האזעקות ואת עוצמתן.

מעבר לסיפור העצוב והמרגש הזה, עלו בי מחשבות על המטרונומים - קוצבי הזמן של חיינו.

מצאתי כי לכולנו יש שעונים מתקתקים.

השעונים ותכניהם ייחודיים לכל אחד מאיתנו.

אף כי לעיתים תקתוקם אינו נשמע, צלצוליהם מנהלים את חיינו ומַתנים את תגובותינו (ואת תחושות המרחב או הדחק שאנו חווים).

אני ממליץ לכם בחום, לנסות לאתר את אותם שעונים מתקתקים (גלויים וסמויים) המנהלים אתכם ואת חייכם.

לגלות - אילו מיטיבים עמכם ועל אילו מהם תרצו לוותר, או לפחות להקטין את השפעתם המזיקה עליכם ועל חייכם.

מניסיוני בסיפור הפרחים שלמעלה, אני יכול להעיד, כי לעיתים השפעת השינוי דרמטית.

נשימתנו משתנה, דמותנו הופכת לרעננה, ואנחנו חווים יותר חירות והנאה.

לימים שמחים מאוד,
בני

אני מצרף קישור למילים שכתבתי לפני שלוש שנים - ובהן חוויות מתקופה אחרת בחייה של אימי.


שתפו את חבריכם:



הצטרפו לרשימת התפוצה:


הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.


הגיבו באמצעות פייסבוק:





» בחזרה לרשימת המאמרים » לראש הדף


בני מרגליות, מחבר הספר "לאמן את הפרפר", מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר טלפון: 050-8939769  •   אימייל:
 
כל הזכויות שמורות לבני מרגליות © 2006-2017   •   האתר עוצב ונבנה על ידי Visit LionWays