שלח את עמי !

כשאני מתבונן על סובבי ועלי נראה לי כי פוטנציאל הגדילה הרב ביותר טמון ביכולת לקבל סירוב בנינוחות.

כשאני סוקר סדרת אתגרים עימם התמודדו מתאמני בעת האחרונה, נראה לי כי בראש הרשימה נמצא הפחד מקבלת דחייה וסירוב.

פחד הקשור לחשש מ"מה יחשבו עלי" וכנראה גם ל"מה אני אחשוב על עצמי" כשאדחה בבושת פנים.

אחת האהבות שלי - היא להזמין את המתאמן לזכות במהלך השבוע הקרוב ב-20 תגובות של סירוב.

תמיד מרתק אותי המפגש של המתאמן - עם מאזן האימה שיוצרת אצלו הזמנה והזדמנות זו.

הרי ברור לו כי זו הזדמנות נהדרת להתעמת עם פחדיו ולגדול; ומצד שני האימה מהחוויה שהוא עומד לגזור על עצמו - נוכחת וממלאה מאוד את אותו מפגש שהוא רואה בעיני רוחו.

ועתה השאלה הגדולה בעיני - מה יקרה?

עד כמה יאפשר לעצמו המתאמן לרקוד בתוך המפגש הצפוף הזה שבין האימה לבין התקווה, בין מה שהראש מבין לבין מה שהעור המצטמרר חש, ואלו מרחבים בין השניים יעמדו לרשותו?

מכירים את הפתגם "שדים ניזונים מחושך - כשאתה מוציא אותם לאור הם נעלמים" ?

אני מזמין אתכם להציץ בסרטון הנפלא (ואולי אף המוכר) ולהתענג עליו מאוד:

מאחל לכולנו חג שמח מאוד והרבה חוויות של חירות,
בני.

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: