עשרים שנות אימון לתוצאות יוצאות דופן כבר מהפגישה הראשונה search icon
facebook logo linkedin icon 050-8939769
   
 
שדים ניזונים מחושך - כשאתה מוציא אותם לאור הם נעלמים


» בחזרה לרשימת המאמרים

מהו צבע חדרי הלב שלכם?


לפני מספר ימים, ניצן בני האמצעי, הזכיר לי חוויה מלפני 17 שנים.

כשעברנו לגור במודיעין, בשכונה שלנו - רק בתים אחדים היו מאוכלסים, ובהדרגה אוכלסו עוד ועוד.

הייתה באוויר התרגשות של משהו חדש שנוצר ומתהווה.

יום אחד עלה בי רעיון שהדליק אותי:

קניתי עם הילדים 50 ורדים, כל אחד מהם עטוף בניילון נפרד.

עברנו בין הבתים, דפקנו על הדלתות ולמי שפתח - הענקנו ורד - להתחלה שמחה.

חלק קיבלו זאת בתודה, חלק בתמיהה, והיו גם שסירבו לקבל.

החוויה המיוחדת מילאה אותי בטוב, קירבה ביננו, והייתה מקור לשיחה משמעותית עבורנו.

ומדוע אני מספר לכם זאת?

כי מראש, כלל לא ידעתי עד כמה החוויה תהיה לי מרגשת וממלאה, ועד כמה היא תיחרט בנו ותישאר עמנו לאורך ימים.

כשהרעיון עלה בי, לא הייתי משוכנע האם עלי להאזין לחדרי ליבי, שמשכו אותי ליוזמה זו.

גיליתי עוד ועוד, שהדרך שלי להיות (בני מרגליות), היא להקשיב לצבע חדרי הלב שלי.

שנים רבות, כלל לא ידעתי כי יש להם צבע.

בבית בו גדלתי, הלב, היה (רק) המשאבה שמזרימה דם בגופנו.

לא הכירו את צבע חדריו, וכלל לא ידעו לזהותם. הם לא היו בקטלוג הצבעים שבשימוש.

ככל שהשנים חולפות, חדרי הלב שלי מסגלים צבעים המשתנים על פי מידת הריגוש שלהם.

זיהויים, מעט מורכב עבורי.

לרוב אני איטי יותר מהם, ובתחילה, איני מזהה שחל שינוי בצבעם.

אני נעזר בשגרירים - מתורגמנים המבשרים לי כי משהו מרגש אותי עכשיו.

הם מרמזים לי כי משהו מתחולל בחדרי ליבי במגוון דרכים: בהצטרדות רגעית, בלחלוחית בעין, בתנועות ידיים רחבות, בהסמקה שלמדתי לחוות ולחוש, בהחסרת פעימה...

האסימונים מתחילים ליפול לי, כשאני מבין שהמחוות והחוויות הגופניות (שמתחוללות בי) הן "פס הקול" של חדרי הלב שלי.

ואז כשנופל לי האסימון, אני קולט כי המחוות הגופניות שלי - מזמינות אותי למפגש עם עצמי.

הדרך שלי לתת לעצמי מקום, היא להאט ולהקשיב. לאפשר למחוות זכות קדימה, ולדעת שבנחת הן יתפסו מקום ויגלו לי את שמן ואת מושא תשוקתן.

ובעצם, במהלך השנים למדתי כי הקשבה זו - היא ההזמנה שלי - לחיות את חיי, וכי ההליכה בעקבות צבעי חדרי ליבי היא מחולל היצירה שלי.

כך (למשל) נולדה רשימת התיוג עבור ביתי שיר - שבפוסט הקודם, ונדמה לי שגם מה שהצעתי לבנו של בעל החנות החרדי נולד כך.

וכך גם נולדו מגוון יצירות משמעותיות בחיי (המופע שלי "הופכים תשוקה להצלחה", ספרי "לאמן את הפרפר", מגוון הקורסים שלי, הפוסט הנוכחי אותו אתם קוראים עתה, ועוד ועוד...)

ובנוגע אליכם,

מעניין, עד כמה אתם מכירים את שגרירי (ואולי גם - תמרורי) הרגשות הייחודיים לכם?

יתכן שגם אתם תרצו להתיידד עמם, להכירם יותר מקרוב, ואולי אף לתת להם זכות קדימה...

פרגנו לעצמכם לקראת השנה החדשה (או בכל הזדמנות אחרת - שבא לכם להיטיב עם עצמכם):

הקשיבו לשגרירי הרגשות שלכם. השהו את האוטומטים שלעיתים ממהרים לקפוץ (משוכות, ציניות, אטימת רגשות), תנו לעצמכם מקום... ובדקו בסקרנות את שלבכם משתוקק ומייחל אליו.

כדאי. החיים הם עכשיו.

לימים מאירים מאוד,
בני


שתפו את חבריכם:



הצטרפו לרשימת התפוצה:


הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.


הגיבו באמצעות פייסבוק:





» בחזרה לרשימת המאמרים » לראש הדף


בני מרגליות, מחבר הספר "לאמן את הפרפר", מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר טלפון: 050-8939769  •   אימייל:
 
כל הזכויות שמורות לבני מרגליות © 2006-2017   •   האתר עוצב ונבנה על ידי Visit LionWays