האם יש לזבל כפרה?

לאחרונה פתחתי קורס "פיתוח כישורי הצלחה" בראשל"צ.

בסיום המפגש הראשון עצרתי לרוות את צימאוני בפיצוציה שקלטה עיני.

קבלת הפנים כללה אישה לא צעירה הצועקת בקולי קולות על גבר כפוף:

"זבל דויד - זבל ! אני אומרת לך - תיזהר לגעת דויד !"

אני מתבונן באיש הצָעוק ונראה כי הוא לא יודע היכן לשים עצמו מרוב בושה.

נדמה כי הוא מייחל שהאדמה תבלע אותו בכדי לצמצם את נוכחותו למונחים גֵרעוניים ולהימלט מהבושה - בפני הלקוח החדש שהתייצב הרגע בכניסה לפיצוציה.

אבל אז תוך שאני מנסה להריח את ההתרחשות אליה נקלעתי - הגִברת לא נעצרת, ובשטף ממשיכה את המשפט הקודם:

"כפרה עליך דויד! הקילומטראז' גבוה, בקושי סוחב, והוא נראה ממש רע! מגיע לך משהו הרבה יותר טוב - יא דויד! תיזהר לגעת בו".

ואז, כבמטה קסמים, מיד עם השמע מילות הקסם "כפרה עליך דויד ", מוארות פניו של דויד, גבו השחוח מתיישר מעט, חיוך עולה על שפתותיו, ברק ניצת בעיניו ולאיטו הוא מסתובב אל הצועקת ומשיב לה בהטעמה רבה:

"עיניים יקרות שלי רחל - את יודעת שאת נשמה גדולה גדולה ?!?!?!"

וכעת כשפֶּשֶר דבריה של רחל מתבהר; ומובן לכל כי בעצם דויד קרוב מאוד לליבה ומתוך אכפתיות ודאגה רבה - לטובתו היא דברה;

הוא מסתובב אלי לאיטו - כולו עיניים מוארות ומחייך בפה מלא שיניים חסרות - חיוך של הישג וגאווה ענקיים. ללמדני, כי בעצם הגעתי למקום בו שורה אהבה גדולה.

ככה זה אצל זוג יונים.

לחיי האהבה,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: